
שקט כאן ועכשיו
אם צריך להירגע מעומס יתר של מחשבות, או מסערה רגשית, ואולי גם קשה להירדם, המדיטציה הבאה מאפשרת לנו להרפות. התמונה: Quino Al on Unsplash המוזיקה בסיום המדיטציה: Tchinares/ Levon Minassian

אם צריך להירגע מעומס יתר של מחשבות, או מסערה רגשית, ואולי גם קשה להירדם, המדיטציה הבאה מאפשרת לנו להרפות. התמונה: Quino Al on Unsplash המוזיקה בסיום המדיטציה: Tchinares/ Levon Minassian

החרדה שמניעה אותנו, והאור שבקצה המנהרה **זה פוסט על חרדת מוות קולקטיבית. אם זה נושא רגיש מדי, בבקשה שמרו על עצמכם ותעברו הלאה** קודם כל – **הכל בסדר. אני בסדר. בריאה, תודה**. אבל מהרהרת לא מעט במוות.על היש ועל האין. על השבריריות של הכל, הזמניות, הבת חלוף שאני, שכולנו.בפקקים של

יונג אמר – הנוירוזות שלנו הן סימן שהתרחקנו מעצמנו. מהקול הפנימי, מההדרכה הפנימית האינדבדואלית שלנו. מהאישיות הבוגרת שלנו. אז כאן מדיטציה קצרה, לתרגל ולהחזיר את עצמנו אל המקום שלנו, זה המרכז שלנו, זה הידיעה הפנימית שלנו של מה צריך לעשות עכשיו. אם יצאתם מהמרכז ואתם מחפשים דרך לחזור – נסו

Healing meditatiom – The silence and the self נסו לקרוא את הטקסט הזה לאט. תוך כדי נשימה, כשאתם יוצרים מן ספייס כזה בתוך הראש , בו המילים האלו יכולות לרחף: ה"עצמי" שאנחנו קשורים אליו עבותות, משפיע על המחשבה שלנו. המחשבה שלנו משפיעה על העולם הרגשי שלנו. הקונפליקט ששניהם אוחזים, יוצר

מדיטציה נפלאה לשחרור מתח, להרגעה, ולחיזוק המרכזים האנרגטיים שלנו. חיזוק היכולת שלנו להכיל את החיים ואת עצמנו כשמסביב סוער וחסר מנוחה. מצאו את המרכז שלכם בתוך עצמכם. המוזיקה המלווה את המדיטציה: Yiruma/ sunset bird תמונה: Shane Rounce on Unsplash



יש דברים שאין לנו שליטה עליהם. הרבה מידע סותר ואי וודאות לגבי העתיד. יש צעדים פרקטיים שאפשר לעשות, כשאנחנו מהמרים מה יהיה מחר ובעיניי, אחד הדברים החשובים, הוא עדיין, לדעת מי אנחנו מה מניע, מה מפעיל אותנו. מה בלתי נסבל עבורנו. ככל שאנחנו מכירים את עצמנו יותר, אנחנו מגדילים את

מוזמנים.ות להתנסות במדיטציה מעולם ההילינג. המדיטציה הזו, מטרתה לפתח את הלב, ולאפשר בהירות מחשבתית. המוזיקה בסיום – דניאלה ספקטור. אם התנסיתם.ן, אשמח לתגובות

מי שצועד כברת דרך במסעו הרוחני וודאי מכיר את זה. בתהליך שלנו של הכרה עצמית, יש רגעי bliss נפלאים. מפגש עמוק עם שלווה, עם אחדות, עם שקט. ואז מתישהו אחר כך מגיעה נפילה. חזרה אל נפרדות, אל אטימות אל ניתוק. ותמיד הגעגוע אל הביחד שכבר היכרנו. למה אנחנו נופלים ככה?