סופר אחד אמר לי פעם, זה בסדר לחכות למוזה, אבל כדאי שתשבי לכתוב כדי שכשהמוזה תגיע היא תדע איפה למצוא אותך.
אותו דבר אני חושבת לגבי הארה, הרחבת תודעה, ידיעה , שקט.
זה בסדר לחכות לה, אבל כשהיא תגיע, כדאי שהיא תדע איפה למצוא אותך.
הרבה חשבתי מה אנחנו צריכים בתקופה הזאת. מה תומך בנו? חלקינו לא ישנים, חלקינו בחרדה, חלקינו פשוט לא מוצאים שקט. קשה למצוא שקט בתוך מלחמה. בערה, עצב, אבל. אני תוהה בייני לבייני אם שקט זה הדבר שאנחנו מחפשים למצוא.
אולי משמעות, כוונה, תכלית, מטרה. אולי כוח להמשיך.
אולי כוח להמשיך להתפרק, שכן כל התפרקות מזמינה ריקוד חדש ביני לבין הבריאה. ביני לבין המציאות.
אז את המדיטציה הבאה אני מקדישה לליטוש מרכזי האנרגיות שלנו ותמיכה בתודעה גבוהה, שתעזור לאישיות הארצית ואולי מוגבלת שלנו, לצלוח את התקופה הזו, הקשיבו לה במקום שקט ללא הפרעות.
אשמח לשמוע איך היא הייתה בשבילכם.