קרישנמורטי , הפילוסוף והמורה הרוחני 1895-1986 , מדבר בסדרת הרצאות שנתן ביולי 1981, The network of thought*, על המחשבות שלנו.
איך נדמה לנו שהן שלנו בלבד, פרטיות, אך לאמיתו של דבר, הן משותפות. כל המין האנושי חולק את אותו סוג מחשבות, אותו מהלך של אמונות, המיתרגם לחשיבה, המיתרגמת לרגשות ולהרגשות. את אותה מודעות. משותפת לכולנו היכולת לחשוב. הקיבולת והמנעד עשויים להשתנות מאדם לאדם אבל היכולת עצמה לחשוב היא תכונה של כל האנושות.
ומה לגבי תוכן המחשבות שאנו חושבים – האם הן עצמאיות שלנו, או שהן תלויות בסביבה שבה אנו מתחככים?
האם תוכלו לשים לב איך מגורים באזורים שונים עיצבו את אופן מחשבותיכם?
אם אתם שייכים לקבוצה מסויימת – למשל, הורים לילדים צעירים בישראל, אתם תחלקו מחשבות דומות עם הקהילה שלכם, אם אתם רופאים, סביר להניח שעולם המושגים והמחשבות שלכם יהיה דומה לאופן כללי שבו רופאים חושבים, מתכנתי היי טק, מוכרים בשוק וכן הלאה..
הוא אומר – המחשבות שלכם הן לא רק שלכם, פרטיות או אישיות. כולנו חולקים אותן. זה מעורר סימני שאלה לגבי הזהות האינדבדואלית שלנו לא כן?
והוא עוד מרחיק ומדבר על האפשרות שיום אחד נבין שאנחנו ושאר המין האנושי חולקים את אותה מודעות וזה הדבר אשר ייקח אותנו אל תודעה חדשה ומאוחדת שתשנה את העולם. ואולי אפילו תציל אותו.
כמו כל רעיון עומק של מורה רוחני גדול, זה אינו דבר שניתן להבין בראש, או שבכל אופן, לא מספיק להבין את זה בראש, צריך להבין ולהרגיש את זה עמוק בלב. בגוף ובתאים.
הוא אומר, אנחנו רוצים להיות משהו, to become, וברצון הזה להיות, במחשבה שיגיע זמן בו נהיה, אנחנו חיים בדואליות שלעולם לא תתאחד. אנחנו כאילו אומרים – מה שעכשיו אינו האמת, אני האמיתי נמצא אי שם בעתיד ויום אחד כשאהיה אותו אני אמיתי אז יהיה אפשר לדבר על זה. וכיוון שאפילו ג'ניס ג'ופלין אמרה את זה מזמן, שמחר אף פעם לא מגיע, אנחנו נשארים תמיד בפער בין מה שיש לבין מה שאנחנו רוצים להיות. זה יכול להיות, מקצוענים בתחומנו, עשירים, בעלי משפחה, או מפותחים רוחנית. זה הכל תשוקה למשהו שאינו מה שיש עכשיו.
הוא מעודד אותנו להסתכל על התשוקה כחומר. לא על מושא התשוקה, אלא על האיכות עצמה של תשוקה (desire, lust ) מה קורה לנו כשאנחנו רואים מכונית שאנחנו חושקים בה, בית, שמלה, או איש אחר מצליח מאיתנו בתחומנו? איך מרגישה האיכות הזו העולה, של תשוקה, שיש להכירה לעומק. דרך ההכרה שלה לעומק נוכל להשתחרר מהכוח שהיא מפעילה עלינו. ואז נוכל סתם לראות משהו, פשוט לראות אותו. ולא להיות מופעלים על ידו, לטוב או לרע (אם יש דבר כזה), מבחינה רגשית פיזית או מנטלית.
הוא אומר, אנו נפרדים בגלל המחשבה שכל אחד מאיתנו עליו למצוא את הדרך שלו,
ואילו רבים מאיתנו, התחילו מעטים ועם גידול אוכלוסיית העולם , הולכים וגדלים, ומתרבים, רבים מאיתנו כבר יודעים שישנה אחדות ומחפשים אותה. מחפשים להתקרב לעצמנו, אל השקט הפנימי שלנו, אל האחדות עם שאר בני מיננו ועם העולם.
שנים כה רבות שאנו פועלים לשם כך. האם התקדמנו?
האם יכול להיות שהתשובה כה קרובה אך חמקמקה ומתפתלת, מסתתרת ולרגע נגלית , אי אפשר לתפוס אותה ואנו ממשיכים לרדוף אחר הזנב של עצמנו בסחרור אבוד?
התשובה בפנים הם אומרים, אפילו אני אומרת בימים יודעים שכאלה,
התשובה היא כאן ועכשיו
ואני חושבת ומהרהרת לי פעמים רבות כשאני נוסעת ברכב לאסוף ילדים מגנים ובתי ספר, כשאני מסתובבת עם עגלה בסופר, או אחת אחרת מפעולות השגרה המאד לא מיוחדות שלי, כך אני מהרהרת וחושבת אם ההיפוך הזה של הזמן אל העכשיו והכאן, שם נמצאת תשובת התשובות, האם זהו היפוך ספונטני המסתובב בהחלטה נחושה, והופ – כל הפנים הופך לחוץ, כל החוץ זוהר בפנים, ואתם ואני תודעה אחת משייטת אל עבר העידן הבא?
או זוהי חפירה סיזיפית, שיוף אמונות, הצפת טראומות, הפשרת יחסים גילוף עיקש של אומן שלא יחדל עד שיישאר בידיו הפסל המושלם?
ואם הזמן הוא לא פקטור משחרר, אלא פקטור מעכב ויוצר קונפליקט, איך אפשרית האפשרות השניה הזו, שלוקחת זמן ותרגול?
אם כך זה צריך להיות, באחת, אם כך –
עכשיו!
כאן ועכשיו!
האם בתוך הבדידות שלנו נוכל להיות מאוחדים?
האם נוכל לחוש את כובד המעמסה של חוסר הבטחון, והלבדות, ולהחזיק את זה ביחד?
בכל הלבבות שלנו?
האם נוכל ללמוד בבתי הספר שכולנו חסרי ביטחון?
שחוסר הבטחון הזה משותף לכל המין האנושי?
ושאם במקרה במקרה יש לכם טיפונת של מזל להיות מרוצים מעצמכם ממשהו, שמרו לכם על הצניעות הזו שאתם חולקים את שביעות הרצון הזו עם שאר בני מינכם, גברים ונשים, מבוגרים, צעירים, סטרייטים, להט"בים, נכים, בעלי מוגבלות שכלית, עשירים עניים, שונים מכם..
וכשתרגישו קטנים אומללים והכשלון בהתגלמותו, נסו את המשפט הבא –
you are the rest of mankind
איך זה מרגיש עכשיו?
הנה המלצה קטנה שלי- כתבו את זה במקום שתוכלו לראות, על המראה, על היומן:
you are the rest of mankind
כשעולה בכם מחשבה לא נעימה – I am the rest of mankind
כשאתם רואים מישהו ברחוב שמעורר בכם כעס סלידה או ביקורת – I am the rest of mankind
לכו עם זה זמן מה
אם יש לכם את ההרגשה לכך, ספרו לי מה גיליתם ומה קרה.
* J. Krishnamurti \ The network of thoght\ 1982 krishnamurti foundation trust Ltd, London – mirananda